בית הסוהר הנוח והאיפוס הגדול: המהפכה הניאו-קומוניסטית ומחיר החופש

תנועת ההשכלה, האמנציפציה, המהפכה הדמוקרטית המערבית (ארה"ב) ומהפכת המידע - תהליכים היסטוריים אלו הביאו את האנושות למצב שבו האדם הממוצע או 'האדם הפשוט' יודע הרבה יותר ויש לו גישה להרבה יותר מידע מכל אדם בהיסטוריה האנושית. האדם הממוצע מודע במידה מסוימת לזכויותיו ורעיונות כגון זכויות יסוד מולדים וטבעיים ידועים ומופנמים בצורה רחבה.

כתוצאה מכך, ובניגוד לתקופות האחרות בהיסטוריה, שבהן היה ניתן להשתלט ולשעבד אנשים, קבוצות, ועמים שלמים בקלות יחסית, בימינו, ניסיון ישיר שכזה יתקל במידה עצומה של התנגדות וככל הנראה יכשל. לכן מי שרוצה להשתלט על "ההמונים" צריך לעשות זאת בהדרגה, בעורמה ובמניפולציות שקריות במידה מתוחכמת והדרגתית כפי שלא נעשה כנראה מעולם במחוזותינו.

'האיפוס הגדול' ו 'המהפכה התעשייתי הרביעית', אינם תואריות קונספירציה. רעיונות אלו הם גלויים וכתובים בספרו של 'מנהיג האליטות'- ראש הפורום הכלכלי העולמי, ובאג'נדות של גופים בעלי כח והשפעה כגון האו"ם (אג'נדה 21, אג'נדה 2030), קבוצת בילדרבורג וכו'. זוהי קונספירציה גלויה. אפשר לוותר על המילה "תאוריה" ולוותר על ניסיונות ההלעגה והדה-לגיטימציה של אלו המנסים להאיר באור האמת את הפינות החשוכות, שלא רוצים שנראה( הם מודיעים על תוכניותיהם אבל לא מעוניינים שאנשים יבינו את המשמעות המלאה ואת ההשלכות של התוכניות הללו).

משבר הקורונה היה יריית הפתיחה הגדולה, ו 'משבר האקלים' הוא כנראה התירוץ הבא לשלול זכויות ולהשתלט על אוכלוסיית העולם. משברים אלו הם מסכות-מסכים שמבלבלים ומסתירים מאנשים את המציאות ואת הכוונות האמתיות שמאחורי המסכה. דבר זה אינו חדש, ואנשים שחקרו ועקבו אחרי התהליכים ואלו הפועלים מאחורי הקלעים, זיהו את הזדון כבר מזמן. מסכת השקר של 'משבר האקלים' וכיצד מצליחים בעזרתו להערים על המוני אנשים (בעיקר צעירים) המחפשים משמעות (גם בעקבות הריסת מוקדי משמעות מסורתיים) והרוצים להיות שותפים למשהו "טוב" וחיובי, כבר תואר בספרה של רוזה קואייר (Rosa Koire) עם השם המדויק- "מאחורי המסכה הירוקה" (Behind the Green Mask). לצד הצעירים, שתמימותם מנוצלת, ישנם הרבה גורמים לא תמימים בכלל שבכוונתם להרוויח הון (ראו את העברת ההון הגדולה בהיסטוריה האנושית שהתרחשה בזמן משבר הקורונה מהמעמד נמוך-בינוני למעמד הגבוה) ו"להנות" משליטה מוגברת.

נעמי וולף (Noami Wolf) טבעה את המונח "פאשיזם עם חיוך" (Fascism with a smile) כדי לתאר כיצד אנשי "האליטות" משתמשים במניפולציות במסווה של "נחמדות" ו"לעשות את הדבר הנכון", בכדי להתל בציבור ולזכות בכח ובשליטה בדרך ערמומית ועקיפה (דוגמה מאוד בולטת לאישיות שכזאת זה ראש הממשלה הקנדי הנוכחי- טרודו). בתהליך הפשיסטי, האזרח מאבד מהאינדיבידואליות שלו והופך לחלק מהקולקטיב, בניגוד ליכולת להתפתחות אישית ולשמירה על עצמאות יחסית, הקיימת בדמוקרטיה. וולף ואינטלקטואלים נוספים מתארים את התהליכים ואת המניפולציה בפירוט ומסבירים אילו רעיונות ואמצעים ננקטים כדי לייצר את המהפכה הניאו-קומוניסטית. אמצעים כגון הנדסת תודעה, לוחמה כלכלית, לוחמה על המזון והחקלאות, ותוכניות עתידיות, כגון תוכנית הערים של 15 דקות(15Minute City ), שהם בעצם בתי כלא עירוניים עתידיים במסווה "ירוק" ושל דאגה למשבר האקלים.

לא ניתן להשיג שליטה טוטאליטרית בכח בלבד, במיוחד לא בעידן המידע, ולכן מה שבעלי האינטרסים עושים, בעזרת טכנולוגיית מעקב והנדסת תודעה (טלויזיה, פלאפונים וכו') זה בעצם בונים ל"המונים" בית כלא נוח ומרגילים אותנו לקבל את אובדן הפרטיות, אובדן חירויות ואפילו אובדן זכויות יסוד- "לטובתנו" [!], למען ביטחוננו, למען בריאותנו... כביכול כביכול וכביכול. אלו שהצליחו לגרום למילארדי אנשים ללכת עם מסכה לא יעילה ואף מזיקה על פרצופם, גם לאט לאט מצליחים לגרום להם לשים מסכה על עיניהם ועל תודעתם.

אריך פרום (Erich Fromm) ניתח והסביר את הדילמה האנושית בין החרדות, חוסר הוודאות והקושי של החופש לבין וויתור עליו בשביל הנוחות (הפסיכולוגית ולא רק), השקט הנפשי וכו' בספרו "בריחה מן החופש" (Escape from freedom). הדילמה הזאת נמצאת במרכזם של תהליכים שמתרחשים בימינו ואשר מאיימים על חירותינו וחירות ילדינו. מה יותר קל, לצאת מבית הוריך אל העולם הרחב ואל הלא נודע, או להשאר בנוחות ובתמיכה הידועה גם אם זה כרוך בוויתור גדול על החירות האישית? מה יותר קל, להשאר אינדיבידואל ובעל חשיבה עצמאית, ולחיות עם הספק ולעתים עם הבדידות, או לעקם את דעתך ומחשבותיך ולהתאימם לקבוצה, ובכך לקבל את כל ההטבות, הביטחון והתמיכה? מה יותר קל, להשאר בור ומאושר בגן העדן, או לאכול מפרי עץ הדעת ולצאת לחופש (חופש הבחירה) ואל הלא נודע? זוהי דילמה שכולנו נמצאים בה במהלך חיינו. כולנו נאלצים לוותר על חופש מסוים בשביל להיות חלק מקבוצה ומהחברה. השאלה היא כמה חופש, מה המחיר, מה הגבול, ועל מה סביר לוותר לעומת מה הם הדברים העקרוניים שעלינו להלחם עליהם- בגדר 'יהרג ובל יעבור'.

אנשים אוהבים נוחות (במיוחד בעידן המודרני) ומוכנים לוותר גם על רצונות ואף על עקרונות מסוימים כדי להפחית בסבל, בחוסר הוודאות ובחרדות. כאשר מגישים לנו יותר ויותר אמצעים שיובילו אותנו לכלא דיגיטלי-טכנוקרטי, רוב האנשים מקבלים אותם מבחירה וברצון, אבל רבים מאוד לא היו עושים זאת אילו היו מבינים מה עומד מאחורי התהליכים והאמצעים הללו, מה ההשלכות לרפיסות ולוויתורים שלנו, ומהי המטרה הסופית של אותם 'אליטות'. 'אליטות' (בעיני עצמם) אשר רואים אותנו- את העם, את פשוטי העם, את "ההמונים" כלא יותר מנמלים (רבים מדי) שצריך לשלוט בהן, רצוי לנצלם וזה לא נורא אם ידרכו על כמה מליונים (או מיליארדים) מהם על הדרך.

איך נדע להבדיל בין ויתור על חופש וזכות שהוא סביר, לבין כזה שהוא אינו סביר ואף מסוכן? כנראה שאין נוסחה קבועה שאפשר להשתמש בה- הדילמה היא מורכבת ומצריכה מכל אחד ואחת מאתנו להפעיל את החשיבה הביקורתית-העצמאית והספקנית שלנו. אבל רמז מאוד לא דק לכך שעלינו להטיל ספק, לחשוד ולא לקבל בקלות ויתורים שכאלה, הוא כאשר מי שדוחף אותנו לזה, מצהיר שזה חלק מתוכנית גדולה יותר שבסופה העם האנושי (ליתר דיוק רק "האיכרים" שבינינו) ימצא את עצמו ללא רכוש אישי ("You will own nothing"). אנו צריכים ללמוד ממהפכות דומות בהיסטוריה (המהפכה הקומוניסטית) שבפועל אובדן של רכוש פרטי וכח כלכלי מוביל לאובדן כח פוליטי ולשיעבוד. אם לא נתנגד, אנו וילדינו יהיו תחת השליטה של אותם טיפוסים פסיכופטיים, רודפי בצע ונרקיסיסטים-אגוצנטרים-מגלומנים, אשר שלטו, העבידו, והאבידו (לאבד את הדרך, את המשמעות, לסטות מדרך האמת) את האדם משחר האנושות.

אם האמת תהיה לנו כעמוד האש אשר יאיר לנו את הדרך בחשכת הלילה, אם נשאף לדעת את האמת, להפיץ את האמת, להעלות את המודעות של כולנו לאמת, להתאמץ בכל דרך (חשיבה ביקורתית וכו') בכדי ללמוד ולהגיע לאמת, נוכל לדעת אילו גזרות אסור לנו לקבל, לזהות אילו מכשולים נשלכים לעבר דרכנו, ולהאבק למען חירותנו, למען הטוב בעולם, ולנצח.